עושה שרירים: על החיים עם שרקו מארי טות

בעקבות אירועים אחרונים, הבנתי את משמעות האמרה שבני אדם הם יצורים שמסתגלים. עד כדי כך, שאחרי שנים של חיים במצב הפיזי הזה, אפילו עולם המושגים שלי מסתגל ומתעצב בהתאם. ניסיתי להסביר למישהו שאני חווה "כאבי גדילה". לא במובן הפיזי אלא ההתפתחותי, אישיותי. אמרתי לו "זה כמו לעלות הרבה מדרגות בקצב קבוע ואז פתאום יש מדרגה אחת קצת יותר גבוהה וזה ממש מאמץ לטפס למעלה"... מיותר לציין שהוא לא ממש התחבר לדוגמא שלי. הבנתי למה הוא לא התחבר, כאשר יום אחד עליתי במדרגות לאיטי איפושהו, בעוד מישהי בערך בגילי דילגה בקלילות למעלה, והשאירה אבק מאחורי. קבעתי להיפגש עם מישהי והיא הציעה מקום נהדר שאני מכיר על חוף הים. הבעיה: ירידה של המון מדרגות. מצד אחד אני לא רוצה לשקר ומצד שני לא רוצה שזה יהיה הדבר הראשון שעל פיו ישפטו אותי. אז פעם אני "בולע את הצפרדע" ופעם אני מנסה לתמרן את השיחה כך שנבחר מקום אחר. אבל יש את אלה שמתעקשות. כך יצא שביליתי פגישה אחת של שעתיים טיול רגלי בנמל יפו... אחרי שעשיתי את זה כמה פעמים ושילמתי את המחיר, נשבעתי שלא עוד. בסוף אמרתי לזאת עם הים: "א

סיימת לימודי תעודת הוראה. מזל טוב. היה ארוך הא? טוב, לפחות נהנית. אה אתה רוצה להיות מורה במערכת החינוך? רגע רגע חביבי, תעודה זה לא מספיק, עכשיו צריך לעשות סטאז', התמחות בהוראה. מה בא לך? יסודי? תיכון? משרה מלאה, חלקית? אתה תגיד ואנחנו נשלח לך רשימה של בתי ספר שמחפשים מורים. הרי כמו שאמרו לך לפני שנרשמת ללימודים "מורים לאנגלית תמיד חסר". אבל רק קח בחשבון, שקודם צריך לדאוג לשיבוץ למורים שיש להם קביעות. אח"כ צריך לדאוג למורים החדשים שסיימו סטאז', ורק אח"כ, מתישהו בסביבות סוף שנת הלימודים, נתחיל לשלוח לך בתי ספר. טוב, מקובל. אתה שואל אם יכול להיות שלא יימצא לך בית ספר עד תחילת שנת הלימודים? במקרה הכי גרוע, נסדר לך מילוי מקום, להחליף מורות שיוצאות לחופשת לידה. זה תמיד יש.   האחראית על השיבוצים לבתי הספר באיזור שלי, הייתה במקרה גם אחת המרצות שלי. כיוון שהיא כבר הכירה את המגבלה והצרכים שלי, היא הבטיחה שתעשה עבורי סינון ותשלח אותי רק לבתי ספר עם תשתית מתאימה – קטנים, בלי הרבה מדרגות וכדומה. כנראה שזה לא היה פשוט, וכך מצאתי את עצמי ב1 בספטמבר ללא שיבוץ לסטאז'. אז